<h1>תוספות רבינו פרץ — קידושין</h1>
<h2>דף ו:</h2>
[קידושין ע"ח ע"ב] גמרא בנכסים שנפלו כשהוא גוסס, פ"ה לאחר שהעיד, דאז אין ראוי ליתן לו ולא שייך ביה מגו דאי בעי למיתנה ניהליה, ולהכי אהני מה שהוא מעיד שהוא בכור, דאפילו ר"מ מודה דאם אמר נכסים שיבואו לו כשהוא גוסס נתונים לך לא אמר כלום, הואיל ובשעה שבאין לידו לאו בר מתנה הוא. ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא נקט לאחר מיתה, דהנהו אפי' בחזקת בכורה לא מהני ליה דיבוריה (ואין) [דאין] הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק. כן פירש הקונטרס. מכאן היה אומר רבינו יואל מנרבונא דאין הגוסס יכול ליתן גט, אפילו אם היה דעתו מיושבת עליו ומדבר יפה, דחשיב כמת גמור, מדקאמר הכא שאינו בר נתינה וגבי גט כתוב [דברים כ"ד א'] ונתן בידה. וגם ר"ח פירש כן, דמתנתו אינה מתנה משום דרוב גוססין למיתה וחשיב כמת וא"ת הא אמרינן בפ"ק דערכין [ו' ע"ב] דגוסס נודר ומקדיש ומעריך. י"ל דגבי הקדש שאני דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. והא דאמר בריש שמחות הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר וכו'. היינו דוקא לענין שזוקק ליבום ופוטר מן הייבום ולהיות נוחל ומנחיל כדקא מסיים התם בסיפא דאין צריך שום הקנאה בזה, אבל לענין נתינת גט ולענין מתנה הוי כמת גמור. מיהו קשיא, (דאין) [נר' דצ"ל — דאם אין] מתנתו מתנה אפילו כי יהיב מידי, א"כ היכי יכול להקדיש, והלא לא מהניא אמירתו לגבוה טפי ממסירתו להדיוט. לכן נראה לרבינו תם (דהאי) [דוודאי] דיכול ליתן גט וליתן מתנה, והכא מיירי בשגוסס כ"כ שאינו יכול לדבר ולהקנות. וא"ת אם כן לישני ליה בשנשתתק בעלמא בלא גסיסה. י"ל דמכל מקום יכול הוא להקנות אחר שנתרפא, וא"כ יכיר למה לי, אבל גוסס שאינו יכול לדבר, וגם לא יתרפא לעולם דרוב גוססין למיתה, הילכך אותם נכסים כשבאו לידו אין בידו להקנותם, ולהכי איצטריך יכיר. וכן פסק ר"ת כי יש לסמוך על דבריו ובלבד שיהיה מיושב היטיב. וגם (בריש) [נר' דצ"ל — בגיטין] בפרק מי שאחזו (ע' ע"ב] [נר' דצ"ל — יש ראיה] לדברי ר"ת, דאמר רב [יהודה] אמר שמואל [שחט בו שנים או רוב שנים ורמז] (חזר) ואמר כתבו [ותנו — תוספות] גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו, אע"פ שאין לך גוסס גדול מזה, וא"כ יש לסמוך עליו.
